קריזי וואו בולז בע"מ ואח' נ' אוליננקו ואח'

החלטה

1.לפניי עתירת המבקש, לפי תקנה 201 לתקנות סדר דין אזרחי תשמ"ד-1984, לביטול פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר ניתן כנגדו ביום 06.12.12 והפסיקתה מיום 27.12.12 (להלן: פסק הדין). המשיבה הגישה את תגובתה לבקשה, בגדרה התנגדה לבקשה לביטול פסק הדין.

2.המדובר בתביעה ותביעה שכנגד. בכתב התביעה המתוקן טענה המשיבה כי המבקש הזמין ממנה שירות – כדורים שקופים להליכה על מים, כאשר התמורה המוסכמת הייתה 2,500 ₪ כולל מע"מ, אך לא שילם בעד השירות שקיבל. בתביעה שכנגד טען המבקש כי המשיבה הפרה את ההסכם ביניהם, בין היתר, בכך שלא הציגה אישורים מתאימים, ובכללם: אישור מכון התקנים, ביטוח, אישורי בטיחות; עובדיה לא נהגו בכבוד עם מארגני האירוע ולא צייתו להוראות המבקש; לא נמסר למבקש הדיסק המתעד את האירוע; ולא נמסרה לו חשבונית מס. המבקש טען כי מעשיה של המשיבה עולים גם כדי עוולת רשלנות. המבקש העמיד את התביעה שכנגד לצרכי אגרה על סך 30,000 ₪. במעמד הדיון ביום 06.06.12 – משלא התייצב המבקש או מי מטעמו – הוריתי על קבלת התביעה ודחיית התביעה שכנגד כאשר בהחלטתי הובאו הטעמים הבאים:

"עיון בתיק מעלה כי המזכירות הודיעה על החלטתי מיום 11.11.12 , בגדרה דחיתי את הדיון לישיבת היום, בהודעה טלפונית לנתבע, ואף רשמה את מספר הטלפון הסלולרי שלו.

בנוסף, עיינתי באישור מסירה, ממנו עולה כי ההזמנה לישיבת היום נשלחה לנתבע בכתובת רחוב המלאכה 22 ואישור המסירה חזר מהסיבה "לא ידוע"".

בהמשך, ביום 27.12.12 נתתי לפסיקתה שהובאה לחתימתי – במסגרתה נדחתה התביעה שכנגד והתקבלה התביעה – תוקף של פסק דין. בעקבות מתן פסק הדין והליכי ההוצא הלפועל שננקטו בעקבותיו – הוגשה הבקשה שלפניי.

3.המבקש טוען כי לא ידע על קיומו של הדיון במסגרתו התקבלה התביעה ונדחתה התביעה שכנגד, כאשר לטענתו, דבר קיומו של פסק הדין נודע לו אך לאחרונה בחודש 04/2013, כאשר קיבל אזהרה שנשלחה לו במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לטענתו, אכן התקשר אליו פקיד בית המשפט והודיע לו על ביטול הישיבה, אולם אותו פקיד בית משפט לא הודיע לו על מועד חלופי אלא ציין בפני המבקש כי המועד העדכני יישלח אליו בדואר. המבקש טען כי עסקו הוצף בחורף ולאחר מכן היה טרוד בתפעול העסק, ועל כן לא שם ליבו שלא נשלח אליו תאריך מעודכן, אך יחד עם זאת טען כי אילו פקיד בית המשפט היה נוקט במועד חלופי, הרי היה המבקש רושם אותו ביומנו ומתייצב לדיון במועד. המבקש טוען כי בשל העובדה שלא קיבל ההזמנה לדיון – הרי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לחלופין, טוען הוא כי יש לבטל את פסק דין על פי שיקול דעת בית המשפט, שכן באמתחתו טענות טובות – כפי שאלו באות לידי ביטוי בכתב התביעה שכנגד ובכתב ההגנה שהגיש.

4.בתגובתה טענה המשיבה כי ההזמנה לדיון נמסרה למבקש כדין, כעולה מהחלטת בית המשפט מיום 06.12.12, אשר התבססה בין היתר על הערת המזכירות לפיה הודע למבקש טלפונית ביום 19.10.12 כי מועד הדיון החדש הינו 06.12.12. המשיבה טוענת כי המבקש הוא שמסר כתובת להמצאת כתבי בי-דין אליה נשלחה ההזמנה, ועל כן הימנעותו מלקבל דברי דואר הינה בעוכריו. המשיבה מוסיפה כי גם על סמך השיקולים שהתוו בפסיקה לביטול על פי שיקול דעת בית המשפט – המסקנה היא כי אין לבטל את פסק הדין, שכן לא הובאה כל סיבה למחדלו של המבקש, וכי הגנתו הינה הגנת בדים, שכן המשיבה שלחה צוות עם ארבעה עובדים – אשר הציגו את כל האישורים הנדרשים, כעולה מבדיקת שוטר שנכח במקום. המבקשת טוענת כי את הדיסק המתעד את האירוע נוהגת היא לשלוח לאחר התשלום, ובכל מקרה המבקש לא בא אליה בדרישה לקבלת הדיסק אלא התנער מחובתו לשלם. כן טוענת היא כי שלחה את חשבונית המס בדואר רשום, אולם לאחר שהמבקש טען כי לא קיבל חשבונית, שלחה היא בשנית העתק החשבונית, אולם גם זו לא התקבלה אצל המבקש. המשיבה טוענת כי המבקש לא פנה אליה מעולם בכתב ולא העלה הטענות המועלות בתביעה שכנגד – עובדה האומרת דורשני. על כן, לטענת המשיבה, אף אם יבוטל פסק דין, הרי לא תשתנה התוצאה, ועל כן אין כל טעם לביטול פסק הדין.

דיון והכרעה

5.המבקש, אפוא, טוען כי בית המשפט בנותנו פסק דינו טעה משקבע, כי המבקש קיבל לידיו את הזימון או שהיה מודע לו. המבקש לסתור קביעתו זו של בית המשפט, במיוחד במקרה דנן, כאשר קבע בית המשפט מפורשות כי המבקש ידע אודות הזימון, עליו הנטל להביא תשתית ראייתית לטענה, לפיה לא ידע אודות הזימון. בענייננו, אין המבקש טוען כי לא קיבל שיחת טלפון בעניין דחיית הישיבה, אלא שלטענתו תוכן שיחת הטלפון שונה מזה שהוקלד על ידי מזכירות בית המשפט, כאשר לטענתו לא נמסר לו מועד הישיבה הנדחית. במצב דברים זה, ובמיוחד נוכח העבודה כי ההחלטה לפיה מועד הדיון נדחה ליום 06.12.12 התקבלה ביום 11.10.12 בשעה 11:51, זאת - בטרם התבצעה השיחה אל המבקש אשר עודכנה באותו יום בשעה 13:29 – מלמדת כי ככל הנראה מזכירות בית המשפט הודיעה למבקש אודות תאריך הישיבה הנדחית, ומשלא התייצב המבקש לישיבה אליה זומן – הרי אין לו להלין אלא על עצמו, ואין הוא יכול לעתור לביטול פסק הדין מחמת הצדק. יש לזכור כי כיום הגישה הרווחת מעדיפה את יסוד הידיעה על פני יסוד ההמצאה, שכן "דרכי ההמצאה הקבועות נועדו להשיג תכלית מסוימת והיא ידיעתו של בעל-הדין על מתן החלטה בעניינו. לכן אם תכלית זו מושגת בדרך אחרת מלבד באמצעים הקבועים בתקנות, אין כל הצדקה להתעלם מכך" (ראו: ע"א 27/99 מרקוביץ נ' פילו פד"י נג(5) 741; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 715). במיוחד נכונים הדברים כאשר לכאורה לא ניתן היה להמציא את כתבי בי-דין לידי המבקש, שכן כל כתבי בי-הדין שנשלחו לכתובתו – כפי שמסר על ידו על גבי כתב התביעה שכנגד וכתב הגנתו – חזרו מהסיבה "לא ידוע".

6.על כן, במקרה כגון דא, כאשר לא נפל פגם בפסק הדין שכן המבקש ידע אודות מועד הישיבה הנדחית אך לא התייצב אליה, נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר לביטול פסק הדין (ראו: ע"א 5000/92 יהושע בן-ציון נ' אוריאל גורני ואח' פ"ד מח(1), בעמ' 835-836). לפי ההלכה הפסוקה, על מבקש ביטולו של פסק דין להוכיח שני יסודות מצטברים; האחד הוא מתן סיבה טובה למחדלו של המבקש- הנתבע שגרמה לאי התייצבות במועד, והאחר - הוכחת סיכויי הצלחת הגנתו - אם יבוטל פסק הדין .

ראו:

גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) עמ' 371.

י. זוסמן , "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 735 עד 738.

7.אשר לשאלה הראשונה, היינו בדיקת סיבת המחדל, כאשר המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, וככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה (ראו: ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז (3) 431) ובמקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש (ראו: ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 ; רע"א 1598/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בבית אל על פד"י נ"ה (5) 43). יחד עם זאת, "יהיו מקרים בהם המחדל הוא כה משמעותי עד שיהא בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השניה" (ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.2008)). אם המחדל עולה כדי זלזול בהליכים המשפטיים ייטה בית המשפט שלא לדון בסיכויי הצלחת התביעה (ראו: רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (19.8.2009)).

8.אולם על דרך הכלל נקבע, כי השאלה השניה, היינו, סיכויי ההצלחה בתביעה, היא העיקר ולשאלה הראשונה חשיבות משנית (ראו: גורן בספרו הנ"ל בעמ' 373; עא 64/53 יששכר כהן נ' שלום יצחק פד"י ח 395; רעא 9565/09 ‏ ‏ רינה מרגוליס נ' איגור גנץ (, 10.08.2010)). יש לציין כי שיקולים אלו אינם נבחנים במנותק, אלא מתקיים ביניהם יחס שמכונה לעיתים "מקבילית כוחות" (ראו: ברם 63/09 ‏קשת שלטים בע"מ נ' עיריית פתח תקוה (15.1.2009)).

9.באשר לסיבת המחדל, גם אניח כי המבקש אכן קיבל את שיחת הטלפון ממזכירות בית המשפט, הרי אי הופעתו- אף אם מקורה ברשלנות, אינה עולה כדי זלזול בבית המשפט המצדיק נעילת שערי בית המשפט בפניו.

10.באשר לשאלה השנייה, שאלת סיכויי ההצלחה, המבחן הינו מבחן של הגנה אפשרית, ולאו דוקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקש הוא לשכנע שלכאורה יש לו הגנה אם יוכיח אותה, ואין על המבקש בשלב הבקשה לביטול פסה"ד להוכיח את הגנתו באופן מוחלט (ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349; ע"א 32/83 אפל נ' קפח הנ"ל) אולם, בכל אופן, עליו להוכיח כי "ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (ראו: רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (, 27.02.2001)).

11.במקרה דנן, הציג המבקש גרסתו, ואין לומר בשלב זה, על אף טענות המשיבה, כי אין בגרסה זו ממש. נראה, כי המבקש הציג וביסס הגנה אפשרית שיש בה כדי להצדיק פתיחת שערי בית המשפט בפניו למען יוכיח את הגנתו.